בקיבוץ עין גב שעל שפת הכנרת, חגגו לסבתא גסיה נון יום הולדת 100. גסיה, המזוהה בקיבוץ עם מתפרת הווילונות, שבה עבדה במסירות מעל 60 שנה, שכלה את בעלה יעקב ז״ל במלחמת העצמאות, בקרב הקשה על עין גב ומאז, השקיעה את כל אהבתה ומרצה בטיפול בילדי הקיבוץ, כמטפלת האולטימטיבית.

פרק מיוחד בחייה, בו היא גאה במיוחד, היה בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, כשטיפלה בקבוצת ילדי עליית הנוער מצפון אפריקה שהגיעו לקיבוץ. ילדי קבוצת ירדן, שזכו לטיפול המסור של סבתא גסיה. אלה ילדים שהגיעו לישראל בדרך יוצאת דופן. בשנת 1949, החל פרויקט גדול של העלאת ילדים יהודים ממרוקו לארץ. במסגרת המבצע הועברו הילדים לצרפת ומשם לבית חולים לחולי שחפת בנורבגיה. בתום שהות של שנה במקום עלו 200 הילדים ארצה והשתלבו בחברות ילדים שונות ברחבי הארץ.

אחת מקבוצות המבצע, ילדים בגילאים 9 עד 12, הגיעה לקיבוץ עין גב והשתלבה במסגרת פרויקט עליית הנוער. בני הקבוצה התחנכו בקיבוץ ולאחר מספר שנים התגייסו לנח"ל. הילדים של אז, היום כבר בסביבות גיל ה-80, הגיעו לפני מספר ימים מכל קצוות הארץ לברך את סבתא גסיה. וגסיה, אם לשלוש בנות, שבעה נכדים ושישה נינים אמרה להם, כי הם גאווה למדינה.

עמיקם אטיאס(80) ממושב רם און שבחבל תענך, אחד מילדי הקבוצה שאומץ על ידי סבתא גסיה כשהיה בן 12, בא לברך אותה ליום הולדתה: "הייתי בן 12, כשהגענו לקיבוץ עין גב בינואר 1950, 25 נערים ונערות וקיבלנו את השם קבוצת ירדן. בצוות החינוך הזכור לטובה היו עזרא ז"ל שהיה מורה ומנהל הקבוצה, אסתר פיין ז"ל שהיתה מורה לתנ"ך וגסיה נון שהיתה מטפלת ואם הבית. גסיה דאגה לכל צרכינו: בגדים, כביסה והכל ואני זוכר את קבלות השבת המיוחדות. לאחר מספר חודשים קיבלנו משפחות מאמצות ואני לאושרי הגדול, זכיתי במשפחה של גסיה. בכל ערב פנוי הלכתי בשמחה לבית של גסיה, שיחקתי עם בתה איימי והבית היה לי כבית שלי, חם ונעים. גסיה בשבילי היא אמא שליוותה אותי ודאגה לי מגיל צעיר. לאורך השנים דאגתי לשמור על קשר עם גסיה ומשפחתה. אני נרגש במעמד זה, שגסיה חוגגת 100 שנים ברוכות. אין מילים שיביעו את מלוא התודה על החיבה, החינוך והדאגה בנערותי ועל הבית החם והמחבק שהענקת לי״, אמר עמיקם בהתרגשות.