יש אלפי חיילים בודדים בצה״ל שהגיעו ממדינות רבות בעולם, לשרת ולתרום את חלקם לביטחון מדינת ישראל. אבל יש גם חיילים בודדים בצה״ל שנולדו, גדלו והתחנכו דווקא בישראל, אבל נסיבות לא פשוטות ולעיתים טרגיות, הביאו אותם בעל כורחם, למעמד של חיילים בודדים בארצם. אחד כזה, הוא אלעד פרץ(20), שהתייתם משני הוריו ונותר לבדו. אמש הוא התייצב בדום מתוח על מגרש המסדרים, ברחבת הכותל המערבי בירושלים, ונשבע אמונים למדינת ישראל לצה״ל. לצידו ניצבו חבריו הלוחמים, שזכו כמוהו לקבל את תג היחידה הנכסף של החטיבה ״האדומה״, אבל בעוד שחבריו זוכים לחיבוק חם אוהב של אבא ואמא שהגיעו לטקס המרגש, אלעד הסתפק בחיבוק ועידוד באחיו ושתי אחיותיו שגם הם כמוהו יתומים מאב ואם.

״כבר בהיותי ילד קטן חלמתי להיות צנחן ובחגי פורים הייתי מתחפש לחייל ולצנחן״, סיפר אלעד, בן הזקונים של המשפחה עם שתי אחיות ואח המבוגרים ממנו, ״היינו משפחה רגילה ומאושרת. כשהייתי בכתה ח׳ אבא שלי גבריאל ז״ל נפטר ממחלת הסרטן כשהיה בן 52. מאז אמא שלי יפה, לקחה את המושכות והנהיגה את המשפחה למרות הקשיים. היא הייתה כל עולמנו, העוגן של כולנו, ובעיקר שלי. היא היתה עבורי אמא ואבא״, סיפר אלעד.

לפני חצי שנה, חודשיים וחצי לפני הגיוס לצה״ל, חרב עליו עולמו, ״אמא חלתה בסרטן וגם היא נפטרה בגיל 56. נשארתי לבד עם שתי אחיות ואח. הייתי בהלם מוחלט ולא ידעתי איך להמשיך. אמא ידעה שאני הולך לצנחנים. היא הייתה גאה בי כשעברתי בהצלחה את הגיבוש ולפני מותה אמרה לי: ׳אני גאה בך, תהיה מי שאתה. תהיה הכי טוב׳. את המילים האלה אני לוקח איתי״, אמר אלעד בדמעות, ״המעמד מול הכותל מרגש אותי במיוחד. אני בטוח שאבא ואמא שומרים עלי מלמעלה, אני מרגיש את החיבוק שלהם, את עוצמת התמיכה שלהם, גם אם הם לא לידי. נפער אצלי חלל ענק בלב והגעגועים להורים עזים וכואבים. יש רגעים קשים, אבל אני חייב להתגבר ולהמשיך הלאה ולהצליח. אני מגשים חלום להיות לוחם וצנחן. מבחינתי זו שליחות וברור שאני שואף לקצונה, לפיקוד ולשרת את המדינה ולתת את כל כולי״.